כ-50% מכלל הזוגות הסובלים מאי פריון מגיעים בסיכומו של דבר לטיפולים בהפריה חוץ גופית, שהינה הכלי העיקרי בטיפולי פוריות. התהליך מבוסס על הפריית ביציות עם זרע בן הזוג (או של תורם) במערכת מעבדתית מחוץ לגופה של האישה.
לאחר הפריית הביצית וגידול העוברים במעבדה הם מועברים לרחם ואמורים לגרום להריון תקין באחוזים גבוהים.
לצורך השגת ההיריון בתהליך של הפריה חוץ גופית דרוש רחם תקין עם רירית תקינה, ביציות תקינות וזרע בעל כושר הפריה. בשל שיקולי עלות נחשב תהליך ההפריה החוץ גופית כמוצא אחרון, זאת לאחר שנוסו כל השיטות האחרות לטיפול באי פריון.
יקטרניה, מטופלת שעברה טיפולי הפרייה בהצלחה מספרת: “פרופ’ פלדברג הוא לא רק אדם נפלא. אלא גם מקצוען מדרגה ראשונה. זה חשוב מאוד עבורי לבטוח ברופא שלי ב-100% ופרופ’ פלדברג בדיוק כזה”
לפרטים נוספים התקשרו
הפריה חוץ גופית (IVF) - שלבי התהליך
טיפול תרופתי בהורמונים הנקראים גונדוטרופינים, אשר מופרשים על ידי בלוטת יותרת המוח ומגרים את האשכים והשחלות לייצר הורמוני מין, תאי זרע וביציות. ברוב המקרים אחוז ההריונות עולה משמעותית כשמספר הביציות עולה על ביצית אחת במחזור טבעי לאחר לקיחת אותם הורמונים. השימוש בהורמונים אלו בצורת זריקות להשראת ביוץ גורמים להתפתחות זקיקים רבים בכל שחלה, מהם אפשר לשאוב ביציות רבות בתהליך ההפריה החוץ גופית. המעקב אחר השראת הביוץ והתפתחות הזקיקים נעשה באמצעות אולטראסאונד המגדיר את גודלם ואת כמותם. במקביל מבוצעות בדיקות דם הורמונאליות הנותנות מדד לתגובה השחלתית, תקינות הזקיקים ובשלות הביציות. כשגודל הזקיקים מגיע ל-20-22 מ”מ ורמות הורמוני האסטרוגן והפרוגסטרון מתאימים לגודל הזקיקים וכמותם, ניתנת זריקה נוספת המכינה את האישה לתהליך שאיבת הביציות.
שאיבת הביציות מתבצעת בהרדמה כללית קצרה בהנחיה של אולטראסאונד וגינלי תוך החדרת מחט דרך הנרתיק לתוך הזקיק ושאיבת הנוזל בו נמצאת הביצית. הנוזל נשאב למבחנה שמועברת למעבדה, הצמודה לחדר הניתוח, והאמבריולוגית מאתרת את הביצית בתוך הנוזל. הביצית מועברת לתמיסה המכונה קרקע מזון (מדיום) המעניקה לביצית אפשרות להמשך קיום ותפקוד תקין.
שלב ההפריה מתבצע תוך מפגש זרע-ביצית במערכת המעבדתית. הזרע והביציות עוברות הכנה מיוחדת וכמות מסויימת של תאי הזרע מטופטפת על גבי הביציות או לסירוגין במידה ואיכות הזרע הינה ירודה ביותר מתבצעת הפריה מכנית ע”י הזרקה ישירה של תא זרע בודד, שעבר הכנה, לתוך הביצית (ICSI). לאחר תהליך ההפריה מועברות הביציות ותאי הזרע לתוך אינקובטור השומר על טמפרטורה ו-pH קבוע ולאחר יממה נבדקות הביציות לסימני ההפריה. הביצית המופרית מאופיינת ע”י המצאות 2 גרעינונים בתוכה, אחד השייך לביצית ואילו השני שייך לזרע.
שלב גידול העוברים הינם 48-72 שעות בהם הביציות המופרות עוברות חלוקה לעוברים בתוך האינקובטור תוך מעקב יומי ע”י האמבריולוגים אחר חלוקתם והתפתחותם. בדר”כ עובר תקין מכיל 2-4 תאים (בלסטומרים) 48 שעות אחרי ההפריה, 6-8 תאים 72 שעות אחרי ההפריה או מבנה של בלסטוציסט בימים 5-6 לאחר ההפריה. עפ”י מדדים רפואיים מחליט הצוות המטפל באיזה יום ובאיזה שלב התפתחותי של העוברים לבצע את ההחזרה (יום 2,3 או 5).
החזרת העוברים לרחם מתבצעת ביום 2,3 או 5, ע”י קטטר מיוחד בתנוחה של בדיקה גינקולוגית רגילה ללא צורך בהרדמה בתהליך נטול כאבים או אי נוחות. האמבריולוגיה מטעינה את הקטטר במדיום ההחזרה שבו נמצאים העובר או העוברים בכמות שנקבעה ע” הרופא המטפל. הקטטר מוחדר דרך צוואר הרחם לחלל הרחם בדר”כ תחת בקרה אולטרסונוגרפית ואז טיפת המדיום ובה העוברים מוזרקת לחלל הרחם.
השלב הסופי בו מתבצעת הקפאה של עודפי העוברים בעבור שימוש עתידי במידה ויהיה צורך בטיפולי הפריה חוץ גופית נוספים.
לכתבה בנושא החזרת עוברים לחץ כאן
שיעורי הצלחה של הפריה חוץ גופית נע בין 20% ל-30% עבור כל מחזור טיפולי. הגורמים המשפיעים על שיעורי ההצלחה קשורים לגיל האישה, איכות הביציות ותאי הזרע, משך אי הפוריות, תקינות הרחם ורמת מומחיות הצוות המטפל. מתוך נסיון של שנים רבות מסתבר שע”י החזרת יותר מעובר אחד לחלל הרחם בתהליך של הפריה חוץ גופית עולים אחוזי ההצלחה עם עלייה במספר העוברים המוחזרים. יחד עם זאת הדבר מביא לידי הריונות מרובי עוברים (תאומים ושלישיות) ב-20-25% מכלל מחזורי ההפריה החוץ גופית. בגלל בעיות הפגות בלידות מוקדמות בהריונות מרובי עוברים, מקובל כיום להחזיר בין 1-3 עוברים ולא יותר לחלל הרחם לפי שיקולים רפואיים של גיל האישה, איכות העוברים, יום ההחזרה וכו’.
