תרומות ביצית הינו הליך רפואי המאפשר לזוגות רבים להגשים את החלום של הבאת ילדים לעולם.
הצורך בתרומה של ביציות נולד מתוך שינויים חברתיים מרחיקי לכת בעשורים האחרונים הקשורים ביחס למעמד ושיווין האישה ואף למול ההכרה הגוברת במערכות יחסים חד מיניות.
נשים הזקוקות לתרומה של ביציות הן אלו ששחלותיהן אינן מייצרות את הביציות הדרושות להפריה ולכן זקוקות הן לתרומה של ביצית מאישה אחרת. אותו חוסר יכולת לייצר ביציות הדרושות להפריה מצוי בנשים להן אי ספיקה או כשל שחלתי ראשוני או משני. בחלק מן המקרים הגורם לחוסר היכולת של השחלות לייצר ביציות שניתן להפרותן קשור בסיבות גנטיות. הפגיעה בשחלות יכולה אף לקרות דרך טיפולים כימותרפיים, הקרנות וניתוחים.
תרומת ביצית בישראל עוברת סדרת בדיקות דם על מנת לאתר מחלות זיהומיות, כגון: דלקת נגיפית של הכבד, איידס ואף בדיקות גנטיות מומלצות. בנוסף, עוברת התורמת בידוק ובירור מעמיק אודות עברה הרפואי, היסטוריה רפואית משפחתית וכמובן הערכה אודות מצבה הנפשי. בנוסף, נעשה תיעוד אודות מאפיינים חיצוניים – גובה, משקל, צבע שיער ועיניים. רישום לגבי מוצאה, השכלתה, מקצועה והישגיה הלימודיים. ברוב המדינות זהות התורמת נשארת חסויה.
הנתרמת מחויבת לרוב לקבל תכשירים הורמונאליים המכילים אסטרוגנים (הורמוני מין נשיים המופרשים מן השחלות), מה שיבטיח שרירית הרחם שלה תתעבה במידה מספקת ובזמן המיועד. התורמת מקבלת סדרת זריקות להשראת הביוץ על מנת שיהיה ניתן לשאוב ממנה לפחות 10 ביציות בשלות בתהליך של הפריה חוץ גופית.
הקריטריונים בישראל אודות תרומת ביציות של אישה מגדירות את התורמת כבת 21-35, נשואה או רווקה ובריאה בגופה ובנפשה. אותה תורמת יכולה לתרום ביציות עד 3 פעמים במהלך חייה ול-9 נשים לכל היותר, כשבין כל תרומה ותרומה יהיה הפרש מינימלי של חצי שנה. על התורמת והנתרמת להיות מאותו דת ושתיהן צריכות להישאר אנונימיות במהלך התהליך.
הקפאת ביציות
כל נושא הקפאת ביציות ועוברים בתהליכי הפריה חוץ גופית עבר מהפך טכנולוגי בשנים האחרונות תוך החלפת השיטה הישנה והאיטית להקפאה של ביציות (slow freezing) לתהליך מהיר, זול ומוצלח ביותר של הקפאה מהירה המכונה fast freezing (vitrification). אי לכך נוצר תחום נוסף שמטרתו להבטיח ולספק במקרים רבים את הגשמת החלום של הבאת ילדים לעולם הקשור לתהליך של הקפאת ביציות.
טכנולוגיית הקפאת הביציות מאפשרת שימור תאים חיים בהקפאת ביציות עמוקה בטמפרטורה של מינוס 196 מעלות צלזיוס בתוך חנקן נוזלי והישרדות של מרביתם לאחר הפשרתם. בתהליך זה האישה עוברת טיפול פוריות כמו בהפריה חוץ גופית, מקבלת תרופות שמטרתן לעודד את השחלה לייצר מספר רב של זקיקים וביציות במקום תרומת ביצית אחת בלבד מכל שחלה. כשאותם הזקיקים מגיעים לגודל מסוים מקבלת האישה זריקה שגורמת להבשלת הביציות ולאחר מכן עוברת שאיבה. הביציות מועברות למעבדה להפריה חוץ גופית ושם לאחר הכנה מתאימה הביולוגית מקפיאה אותן בשיטת ה-vitrification וביציות אלו יכולות להישמר בבנק הביציות שנים רבות.
יש שתי הוראות מרכזיות להקפאת ביציות ושימורן בבנק הביציות:
א. הוראה רפואית בו אישה משמרת את הפוריות שלה עקב מצבים אונקולוגיים לרוב לפני כימותרפיה או רדיותרפיה, בידיעה שטיפולים אלו יגרמו להרס השחלה ברוב המקרים עם אי יכולת להפיק ביציות לעתיד לבוא.
ב. הוראה סוציאלית שבה אישה בטווח גילים בין 35-41 מחליטה שברצונה להקפיא את ביציותיה כבטחון ביולוגי לעתיד לבוא כי אין לה בשלב זה בן זוג והיא רוצה לדאוג לביציות יחסית צעירות יותר לשנים שתבאנה. כל זאת תוך הבנה שעם העלייה בגיל האישה חלה ירידה דרסטית באיכות הביציות והתקינות הגנטית שלהן.
